<h1>הלכות ראו לרבינו יהודאי גאון — הלכ' יולדת ונידה</h1>
<h2>דף יב:</h2>
ואשה שאין לה ווסת אסורה לשמש דתני אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות [ולא בליות ויוציא] ולא יחזיר עולמית דברי ר' מאיר ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים והם עיותיה ותיקוניה משום אבא חנן אמרו אוי לו אסורה לשמש שמקלקלתו אין לה כתובה דמיכיון שאינו ראויה לביאה אין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בליות תניי כתובה ככתובה דומין ויוציא ולא יחזיר עולמית ודיי לא נצרכה שהתקינה מהוא שתאמר יחזירה כך משמיעינו פעמים שמוציאה והולכת ונשאת ומתקנה ואומר אילו הייתי יודע שכן אם היו נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרין. משם אבא חנן אמרו אוי לו לבעלה יש אומרים לר' מאיר הוא אומר שצריך ליתן לה [כתובה] ויש אומרים לר' חנינה בן אנטיגנוס הוא אומר לו שמקלקלתו. פירוש אוי לו לבעלה שלבו נוקפו שמבקש כל שעה לפרש ממנה ומתירה.
<h2>דף טז.</h2>
איתמר אשה שיש לה ווסת והגיע שעת ווסתה ולא בדקה ולבסוף [בדקה אמר רב בדקה] מצאתה [דם] טמא [טמא, דם] טהור טהור שמואל אמר אפילו בדקה ומצאה טהור טמא שאורח בזמנו בא. והלכה כרב שעומדת לנו כל מקום שחלוקין רב ושמואל באיסורין ולא נפסקה הלכה כרב וכל שחלוקין רב ושמואל בדינין הלכה כשמואל.
ואם קבוע לה זמן שרואה בו ואמרה לא ראיתי או שאמרה כזה ראיתי ואיבדתי [מהימנא]. [כתובות ע"ב ע"א] ואמר רב כהנא בר חיננא אמר שמואל מניין לנידה שסופרת לעצמה שנאמר [ויקרא ט"ו] וספרה לה לדעתה. ובמקום שהוחזקה נידה בשכינותיה כגון שהיתה לבושה אותן בגדים שהיתה לבושה בנידתה ואמרה טהורה אני אינה נאמנת ואסורה. [שם כ"ב ע"א] אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני אם נותנת אמת[לא] לדבריה נאמנת. ושפחה חייבת שתאחוז ימי נידה לבעלה דתני [כריתות ז' ע"ב] בלידה בני ישראל אין לי אלא בני ישראל הגיורת והשפחה והמשוחררת מניין ת"ל אשה.
<h2>דף יט.</h2>
חמשה דמים טמאים באשה. האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמימי מזג.
<h2>דף כד:</h2>
ובמקום שהפילה דמות נחש שגלגל עינו דומה לאדם הווה לידה ונותנין לה ימי טומאה וימי טהרה. דתני המפלת דמות נחש (טהורה) [הורה] חנניה (אומר) [אמו] (טהורה) [טמאה] לידה הלך ר' יוסי הגלילי וספר דברים לפני רבן גמליאל שלח לו לר' יהושע הנהג בן אחיך ובוא ובהליכתן יצאת כלת חנניה לקראתו. אמרה לו המפלת דמות נחש מהו אמר לה טהורה אמרה לו והלא חמותי משמך אמרה לי טמאה. מאיזו טעם הואיל וגלגל עיניו דומה לשל אדם ומתוך דברים נזכר הלכה שלח לו לרבן גמליאל מפי הורה חנניה.
<h2>דף כז.</h2>
אשה כי תזריע וילדה זכר ואשה שילדה זכר ונקבה יושבת ארבעה עשר ימי טומאה של נקבה וימי טהרה של נקבה ששים ושש. ואשה שילדה אחד ולאחר כמה ימים ילדה אחר יושבת ימי טומאה וימי טהרה לשני. ואשה שהפילה שיליה בעולם אע"פ שאין בו וולד נאמר אין אפשר לשיליה בלא וולד וזה נימוח ויושבת ימי טומאה של נקבה וימי טהרה של זכר. כדתנינן [כ"ד ע"ב] המפלת סנדל או שיליה תשב לזכר ולנקבה. ובמקום שילדה ולא השליכה שיליה ולאחר כמה ימים הפילה שיליה לא נאמר שיליה של אותה וולד נימוח וזו שיליה וולד אחר בה ונימוח ותשב ימי טומאה מתחלה אלא נומר שיליה זו של אותו וולד ראשון הוא ונשתהא אחריו דאמר מר מעשה ותלו את הולד עשרים ושלשה יום והוא שתולים [ב]בן קימה שהוא חי שנומר קרע שיליה ויצא אבל בנפל אין תולין אם ישנה ששיליה זו של אותו נפל היתה עמה הייתה באה אלא שיליה של אותו נפל נימוח ושיליה זו נפל אחר היה בה ונמוח וצריכה לישב ימי טומאה.
<h2>דף כט.</h2>
ואשה שהפילה ואין ידוע אותו נפל אם זכר הוא או אם נקבה היא יושבת ארבעה עשר להחמיר.
<h2>דף ל.</h2>
והמפלת ליום ארבעים אינה חוששת לוולד ליום ארבעים ואחת חוששת לולד ותשב לזכר ולנקבה.
<h2>דף לה:</h2>
ואשה ששפעה דם מתוך שבעה של זכר לאחר שבעה מתוך [ארבעה עשר] של נקבה לאחר ארבעה עשר שלא הפסיק בין דם טמא לטהור או מתוך שלשים ושלשה של זכר [לאחר שלשים ושלשה] או מתוך ששים וששה של נקבה לאחר ששים וששה שלא הפסיק בין דם טהור לטמא אסורה עד שתפסוק ותשב שבעה נקיים וטובלת ואחר כך תהא מותרת מה טעם שכל נשים של זמן זה ספק זבות הן ונדה של תורה אין לנו ויולדת יולדת בזוב היא. וכיון שיולדת בזוב הן הלכה כל יולדת בזוב עד שתפסוק שבעה נקיים אסורה שהרי זבה היא אבל ודאי פסקה שבעה נקיים טובלת ומותרת. ואם ראתה דם בימי טהרה כולו דם טהור הוא עד ארבעים לזכר ושמונים לנקבה. ואשה שלא ראתה בתוך ימי לידתה עולים לה לספירת זיבתה.
<h2>דף סג:</h2>
וחייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לווסתה וכמה אמר רבא עונה וכמה היא עונה או יום או לילה רגילה שראתה בסוף לילה עבר (היום) [הלילה] ולא ראתה מותרת וכן בסוף יום ותחלת הלילה.
<h2>דף סו.</h2>
וכל ימי טומאתה אסור לה לאכול על שולחן בעלה דתנינן [שבת י"א ע"א] כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. [כתובות ס"א ע"א] ואמר ר' יצחק בר חנינה אמר ר' הונה כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נידה עושה לבעלה חוץ ממזיגות כוס והצעת המטה והרחצת לו פניו ידיו ורגליו. אמר רבא הצעת המטה בפניו אסור שלא בפניו מותר. אמר שמואל כשמשקה אותו אשתו בימי נדתה משנה לו נותנת הכוס על פי חבית רבא נותנת על הכר. רב פפא על שרופרוף.
<h2>דף סו:</h2>
וכשהיא טובלת צריכה לעיין בעצמה שמא מטונפת בדבר והווה חציצה בין גופה למים. וצריכה להשליך מסרוק בראשה סמך לטבילתה קודם טבילה. [ס"ח ע"א] דשלח ראובן באיגרתיה אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול במוצאי שבת ותמה על עצמך האיך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה. והא כבר אנו צריכין סמוך לחפיפה טבילה. ואם ודאי נזדמנה טבילה בערב שבת בשביל השיר שער חופפת מביום של ערב שבת וטובלת בלילה ואפילו נזדמן חמישי וערב שבת שני ימים טובים שאין אפשר לחוף בהן וזמן טבילה ליל שבת חופפת מרביעי בשבת וטובלת בלילי שבת מפני שטבילה בזמנה מצוה.
אמר מרימר בשם רבא אשה לא תחוף אלא בחמים ואפילו בחמי חמה לאו מפני שהן (צנונין) [צוננין] מסריך שיער ואין עולין בהם מים. ולא תטבול אלא במים חיים. ובמקום שיש בו ארבעים סאה. דתני [פסחים ק"ט ע"א] ורחץ במים במי מקוה כל בשרו מים שכל גופו עולה בהן וכמה הן אמה על אמה על רום שלש מכן שיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה. [ת"כ פ' שמיני ט'] ומקוה שנפלו בו שלשת לוגין שאובין פסולה ואם המשיכו לחוץ ונפלו למקוה אין פוסל. [תמורה י"ב ע"ב] שכשבא רב דימי אמר שאובה שהמשיכה טהורה ומצטרפת לארבעים סאה דתני ר' אליעזר בן יעקב אומר (אין) גג שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף תשעה עשר סאה ופותקן למקוה והן טהורין שהשאובה מטהרת ברבייא ובהמשכא ואם המשיכן על ידי צינור פסולין דתני [ב"ק ס"ז ע"א] צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה. וכשטובלת צריכה לבדוק עצמה בקמטין דאמר רבא אשה מדיחה קמטיה בשעת טבילה. וצריכה להרחיק עצמה מן הנמור דאמר ר' שמואל בר רב יצחק אשה לא תטבול בנמור. [פסחים ז' ע"ב] וכשתטבול ותעלה צריכה לברך אשר קידשנו במצותיו וציונו על הטבילה.
[חולין י' ע"א] נידה שחפפה וטבלה ונמצא עליה דבר חוצץ אפילו עוסקת באותו המין כל היום כולו לא עלתה לה טבילה עד שתאמר ברור לי שלא היה עלי קודם לכן. ואפילו טבעת בידה חוצץ וצריכה לטבול מתחלתה שכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנידה.
<h2>דף סז.</h2>
וכשהיא מגדלת שערה לא תקשרים לראשי ציציות שפעמים שני קשרין על נימה אחת והווה חציצה. דאמר רבא בר רב הונה נימא אחת קשורה חוצצת. וכשהיא טובלת לא תכרוך על שערה דבר כדתנינן [שבת נ"ז ע"א] לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן לא ברצועות שבראשה לא תטביל בהם עד שתרפם. וחוטי שער אין חוצצין.
<h2>דף סז:</h2>
[יומא ו' ע"א] וכל חייבי טבילות טבילתן ביום נידה ויולדת טבילתן בלילה. ואפילו כשטובלת בשמיני לא תטבול אלא בלילה משום סרך בתה. ר' יהודה בפום בתיתא משם צינא. רבא במחוזא מפני אכולאיי.
<h2>דף סח.</h2>
וכשהיא טובלת צריכה לעיין בעצמה שמא מטונפת בדבר והווה חציצה בין גופה למים. וצריכה להשליך מסרוק בראשה סמך לטבילתה קודם טבילה. [ס"ח ע"א] דשלח ראובן באיגרתיה אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול במוצאי שבת ותמה על עצמך האיך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה. והא כבר אנו צריכין סמוך לחפיפה טבילה. ואם ודאי נזדמנה טבילה בערב שבת בשביל השיר שער חופפת מביום של ערב שבת וטובלת בלילה ואפילו נזדמן חמישי וערב שבת שני ימים טובים שאין אפשר לחוף בהן וזמן טבילה ליל שבת חופפת מרביעי בשבת וטובלת בלילי שבת מפני שטבילה בזמנה מצוה.
